ביישנות היא תכונה שיש בה חן מסוים, אבל במקביל היא מגבילה במידה ניכרת את ההתפתחות של ילדים וילדות, בכל הגילאים. ילד ביישן עלול לחוות קושי במסגרות החינוכיות, במהלך אינטראקציות חברתיות, באירועים משפחתיים וגם בבית. יש מספר גורמים אפשריים להתפתחות החשש ותחושת אי הנוחות בסיטואציות שונות – ובכל מקרה חשוב לדעת: ביישנות אצל ילדים אינה הכרח המציאות. על בסיס טיפולים רבים פיתחתי תהליך שמספק מענה מקיף לבעיה, ומחולל שינוי של ממש בכל תחומי החיים של הילד או הילדה.
ביישנות אצל ילדים – תהליך העבודה עם ילדים שסובלים מביישנות
ההגדרה המקובלת לביישנות היא תחושת חשש או אי נוחות כשנמצאים עם אנשים אחרים. בפרט מתעוררת התחושה הלא רצויה כשמדובר על אנשים לא מוכרים (ילדים או מבוגרים), וכן בסיטואציות שהילד או הילדה לא מורגלים אליהן. יחד עם זאת גם אינטראקציות יומיומיות עלולות לייצר רצון להסתגר ותסכול עקב חוסר היכולת לבוא לידי ביטוי.
השלב הראשון בתהליך שפיתחתי עבור ביישנות אצל ילדים הוא אבחון מקיף ומעמיק, תחילה מול ההורה או ההורים – ולשם כך אשאל אתכם מספר שאלות:
- באילו מקרים אתם מזהים ביישנות אצל הילד או הילדה?
- האם ההתנהגות שלהם דומה בבית ובגן או בבית הספר?
- איך הם מתנהלים בגינת המשחקים?
- מה קורה כשהם בחברת קבוצה של ילדים אחרים, ומה מאפיין מפגשים של אחד על אחד?
- האם הילד או הילדה מרגישים בדידות? האם הם חווים מצוקה? ועוד.
בדרך זו אני יכולה לקבל תמונת מצב מפורטת. חשוב לי לציין שלעיתים קיים פער בין הציפיות של ההורה לבין האופן שבו הילד חווה את הסיטואציות השונות, ובמקרים אלה נדרשת קודם כל התייחסות לפער.
שינוי פרשנות ופיתוח תחושת מסוגלות
יש מספר גורמים אפשריים להתפתחות ביישנות אצל ילדים. בהמשך העמוד אפרט מהם, מפני שיש להם חשיבות בבניית תוכנית הטיפול – אבל יש גם מכנה משותף משמעותי לכל הילדים שסובלים מהשפעותיה השליליות של תכונה זו: הצורך לשנות את הפרשנות שלהם למצבים מסוימים ולפתח תחושת מסוגלות.
בהתאם אני עובדת עם הילדים על שני המרכיבים החיוניים הנ"ל. התהליך כולל משחקים, תרגילים, יצירה, סיפורים ועוד אמצעים – לפי הגיל וגם האופי הספציפי של כל ילד או ילדה. כשאני מצליחה לעזור לילד לשנות את האופן שבו הוא מפרש סיטואציות חברתיות שונות, הוא כבר לא תופש אותן כאיום עליו, וקל לו יותר לבוא לידי ביטוי. גם תחושת המסוגלות תורמת לכך, ועוד רווח משמעותי הוא העלאת מפלס הביטחון העצמי. התהליך מחזק את עצמו: ככל שלילד או לילדה יש תחושת מסוגלות טובה יותר, כך הם נוכחים יותר בסיטואציות שבעבר גרמו להם להתכנס בתוך עצמם, הם חווים עוד ועוד הצלחות – ואלה מעצימות את תחושת המסוגלות עוד יותר.
הדרכה גם להורים – כדי שתוכלו לעזור לילדיכם
בנוסף לעבודה עם הילדים, אני מדריכה גם את ההורים – מפני שיש לכם תפקיד מכריע בפיתוח אותה תחושת מסוגלות חיונית ובשדרוג הביטחון העצמי של ילדיכם. ההדרכה מותאמת אישית לכל משפחה, ויש גם מספר טיפים כלליים שתוכלו ליישם כבר עכשיו:
* יותר פרגון, פחות ביקורת – הפרגון צריך להיות ספציפי ומפורט ולא פחות חשוב, מציאותי (לא כדאי להפריז). ביקורת היא כמובן חלק בלתי נפרד מגידול הילדים, אבל אפשר למנן אותה, לוודא שהיא ביקורת בונה וכמו כן לשלב בה גם שבחים (על אותו מרכיב שמבקרים).
* אפס כפייה – אחת הטעויות הנפוצות של הורים לילדים ביישנים היא לכפות עליהם להשתתף בחוג שלא מעניין אותם, לפגוש חברים שלא מתאימים להם, ללכת למסיבות שגורמות להם עוגמת נפש וכו'. ביישנות אצל ילדים לא מתפוגגת מעצם החשיפה לסיטואציות ואינטראקציות חברתיות, אלא רק לאחר טיפול מקצועי בגורמים לה.
* שיחה פתוחה ולא שיפוטית – כדאי מאוד לעודד את הילד לדבר בפתיחות על המצוקה שלו, אבל בלי "אתה חייב להיפתח" או "אתה חייב לשנות את ההתנהגות" – אמירות שרק מעצימות את החשש ואפילו יוצרות חרדות. היו קשובים לרגשות שלו ואל תשוו אותו לילדים אחרים, מפני שלכל ילד יש אופי משלו.
* מודלים חיוביים – אפשר להקריא סיפורים על ילדים ביישנים ואופן ההתמודדות שלהם כדי לספק דוגמה חיובית. גם ההורים עצמם יכולים לשמש כמודל להתנהלות חברתית בוטחת.
איך מתפתחת ביישנות אצל ילדים?
כאמור יש מספר גורמים אפשריים להופעת ביישנות אצל ילדים. מהניסיון שלי, וגם על סמך מחקרים שונים, יש מקור גנטי לתופעה. עוד סיבה נפוצה היא אירוע שגרם למבוכה – לעג של ילדים בסיטואציה מסוימת, מורה שביטל את הילד או הילדה (גם אם לא מתוך כוונה רעה) וכו' – והותיר חותם עז בנפש הרכה.
במקרים אחרים ביישנות נוצרת עקב גוננות יתר של ההורים, וגם מחסור בחיזוקים חיוביים עלול להיות מתורגם אצל הילד לתחושת 'אני לא טוב מספיק' – ולקושי להסתגל לסיטואציות חברתיות. אגב, מעניין לגלות שיש הבדל גם בין תרבויות שונות: יש מדינות שבהן שיעור הילדים הביישנים גבוה למדי, ולמעשה התכונה נחשבת לחיובית. ישראל היא מדינה מוחצנת, ולכן יש פחות ילדים ביישנים – וגם יותר קשה להם בגלל הפער הניכר מהסביבה.
מה ההבדל בין חרדה חברתית לבין ביישנות אצל ילדים?
ביישנות אצל ילדים היא לא מצב בלתי הפיך, גם כשמדובר על אופי מולד. אני ממליצה בחום לעזור לילד או לילדה מוקדם ככל האפשר, ובכך לשפר במידה משמעותית את איכות חייהם. סיבה נוספת להמלצה היא שביישנות עלולה להפוך גם לחרדה חברתית של ממש – מצב שבו הילד עלול להתחמק מהליכה לבית הספר או לגן, להתבודד, לפתח תסמינים פיזיים בולטים בסיטואציות חברתיות (הזעת יתר, נשימה מהירה, רעידות בקול ואפילו כאבי בטן) ובאופן כללי לחוות מצוקה קשה.
הטיפול המקצועי בביישנות מקנה לכל ילד או ילדה כלים חיוניים – ובפרט כאמור יכולת לפרש נכון סיטואציות חברתיות ותחושת מסוגלות אמיתית – ובאמצעותם הם זוכים לחוויות חיוביות ולהתפתחות מיטבית.
