חרדה חברתית היא תופעה נפוצה – ומגבילה מאוד. בפרט מייצרת התופעה הזו קושי של ממש אצל ילדים וילדות, שעבורם קשרים חברתיים הם מפתח קריטי להתפתחות מיטבית. האחריות על הובלת תהליך שינוי מוטלת באופן טבעי על ההורים, ומומלץ בחום להיעזר בגורם מקצועי מנוסה. כדי לסייע לכם לקבל את ההחלטות הנכונות, הכנו עבורכם מדריך מפורט בנושא: איך מזהים חרדה חברתית אצל ילדים, מהם הנזקים שגורמת הפרעה זו, איך אפשר לטפל בה בהצלחה – וגם טיפים שתוכלו ליישם כבר עכשיו כדי לשפר את המצב.
מהי חרדה חברתית?
חרדה חברתית שייכת למשפחת הפרעות החרדה. המאפיינים שלה הם חשש, פחד או דאגה עמוקה מסיטואציות חברתיות, או מביצוע פעולות כאלה ואחרות בפני אנשים אחרים. בכל מקרה חשוב להדגיש כי על כל 100 ילדים וילדות יש 2-3 ילדים שסובלים מחרדה חברתית, כלומר בממוצע יש כמעט בכל כיתה ילד עם קושי ניכר ליצור אינטראקציות חברתיות תקינות וליהנות מהן.
מה גורם להופעת חרדה חברתית אצל ילדים?
חרדה חברתית אצל ילדים היא לרוב תוצר של שילוב של מספר גורמים: האופי המולד של הילד או הילדה, גורמים סביבתיים ובהם גם ההתנהגות של ההורים (שעלולים לשדר לילדים, במודע או שלא מודע, שיש סכנה במצבים חברתיים) וטראומות.
באילו מקרים החרדה החברתית באה לידי ביטוי אצל ילדים?
חרדה חברתית אצל ילדים עלולה לפגוע בהם במגוון רחב מאוד של מצבים: כשהם נדרשים לדבר בפני חבריהם לכיתה, כשהמורה שואלת אותם שאלה, כשבהפסקה הם צריכים לאכול ליד חברים, בשיעור ספורט, כשהם צריכים להשתמש בשירותים ציבוריים, בזמן מפגש עם אנשים חדשים מבחינתם, באירועים גדולים (יום הולדת וכו'), כשהם משחקים עם חברים, כשמתארגן בילוי משותף אחרי הצהריים ועוד.
אצל חלק מהילדים עם הפרעת החרדה הזו היא צצה במצב אחד ספציפי, ואצל אחרים היא מלווה אותם באופן קבוע או כמעט קבוע.
ישנן כמה נורות אזהרה בולטות שהורים אחראים לא יכולים להתעלם מהן:
- קושי חריג להיפרד בבוקר מההורים – בעיקר בגילאי גן
- ניסיונות מרובים להתחמק מהליכה לבית הספר או לגן – בטענה של "כאבי בטן" וכו'
- מספר מועט של חברים, או אפילו היעדר חברים בכלל
- סירוב לפגוש ילדים אחרים אחרי הלימודים
- היצמדות עיקשת להורים במהלך אירועים חברתיים
מה מרגיש ילד כשהוא חווה חרדה חברתית?
כמו כל הפרעות החרדה, גם חרדה חברתית אצל ילדים מציפה סימפטומים מכל הסוגים – רגשיים, פיזיים והתנהגותיים.
הסימפטומים הפיזיים האפשריים כשילד בעל חרדה חברתית נקלע לסיטואציה שהוא חווה כמאיימת, למשל עמידה מול הכיתה והקראת תשובה לשאלה, הם הזעת יתר, דופק מהיר מאוד, סומק בולט לעין ולעיתים גם כאבי בטן ואפילו רעידות.
במישור הקוגניטיבי מופיעות מחשבות שליליות כגון "עכשיו כולם יצחקו עליי" או "הם בטח חושבים שאני טיפש". הרגשות הדומיננטיים הם פחד, לחץ, דאגה ובושה, ולפעמים גם אשמה. כל הסימפטומים הנ"ל משפיעים כמובן על ההתנהגות, שמתאפיינת בעיקר בהימנעות – הימנעות מקשר עין, הימנעות מאינטראקציות חברתיות, הימנעות מדיבור בפומבי וכו'. אצל חלק מהילדים יופיעו גם התקפי זעם עקב חוסר היכולת להכיל את הסיטואציה הקשה.
איך הורים יכולים לעזור לילד או ילדה עם חרדה חברתית?
חרדה חברתית אצל ילדים יכולה להופיע בגיל צעיר, כשמתחילות להתפתח אינטראקציות חברתיות. ככל שהילד או הילדה גדלים, ולחברים יש תפקיד משמעותי יותר בחייהם, כך החרדה עלולה להתעצם ולהיות יותר ויותר נוכחת בחייהם. ילדים מטבעם לא מודעים לכך שהם חרדים, ולכן האחריות לזיהוי הבעיה ולפתרונה מוטלת על ההורים.
המפתח הראשון
תשומת לב מתמדת לילד: הורים שמעורבים בחיי ילדיהם ישימו לב כבר בשלב מוקדם לכך שסיטואציות חברתיות מעוררות אצלם קושי גדול. התעניינות קבועה תספק את המידע הנחוץ ותאפשר להבחין בנורות האזהרה.
המפתח השני לעזרה מועילה באמת
הבנה שטיפול רגשי בילדים מחולל שינוי משמעותי, ובמיוחד כשגם ההורים חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. בהמשך העמוד תמצאו טיפים שכדאי ליישם כבר עכשיו.
טיפול בחרדה חברתית אצל ילדים
טיפול בחרדות אצל ילדים מותאם לגיל של כל ילד וילדה. לרוב התהליך כולל משחקים, דמיון מודרך, יצירה, סיפורים ואמצעים אחרים שמאפשרים למטופלים הצעירים להתמודד עם החרדה ולהפיק מקסימום תועלת מהטיפול. ההורים כאמור הם חלק בלתי נפרד מהתהליך, וכדאי לדעת שבזכות הגיל הצעיר אפשר לנטרל את החרדה בזמן קצר יחסית.
- טיפים מועילים להורים לילדים בעלי חרדה חברתית
- לא לכפות סיטואציות חברתיות – אפשר לעודד, אבל אם תכריחו את הילד לקחת חלק בפעילויות שמייצרות אצלו חרדה לפני שמטפלים בכך, רק תחמירו את הבעיה.
- קבלה – חרדה חברתית היא לא פגם, אלא בעיה, בדיוק כמו מחלה פיזית. אין סיבה לגרום לילד להרגיש פגום, ויש לקבל אותו כפי שהוא ולעזור לו.
- דוגמה אישית – הורים שנמנעים מאינטראקציות חברתיות מגבירים את הסיכוי להימנעות גם מצד הילד. השתתפות אקטיבית מייצרת מודל חיובי.
- הכרה – אין טעם להגיד לילד ש"אין מה לחשוש ממפגש עם אנשים חדשים" או מ"אין מה להילחץ אם המורה פונה אליך". עובדתית הילד חרד, ולכן נדרשת עזרה מקצועית.
