כל הורה מכיר את הרגעים שבהם הילדים מתנגדים, לו או לאחרים. התגובות של ההורים נעות על קשת רחבה מאוד של אפשרויות, אבל בכל מקרה זוהי תופעה טבעית. לעומת זאת, הפרעת התנגדות אצל ילדים היא כבר משהו אחר לגמרי. זהו מצב שמוכר באופן רשמי כהפרעת התנהגות, המונח המקצועי הוא ODD (ראשי תיבות של הביטוי Oppositional Defiant Disorder – הפרעת התנגדות מתריסה), וחשוב מאוד לטפל בו באופן מקצועי.
מהניסיון שלי, אין סיבה לסבול (ומשפחות עם ילד עם ODD חוות סבל רב). למרות שמדובר בבעיה מורכבת, ויש גם הורים שמאמינים כי זהו האופי של הילד ו"אין מה לעשות" – אפשר לשנות את המציאות. תהליך טיפולי מסודר, מותאם לילד או לילדה ולנסיבות הספציפיות, משפר באופן דרמטי את ההתנהגות.
מה ההגדרה המקובלת להפרעת התנגדות אצל ילדים?
ה-ODD הינה הפרעת התנהגות, וככזו יש לה הגדרה רשמית בספר האבחנות המקובל בעולם, ה-DSM 5. על-מנת לאבחן הפרעת התנגדות אצל ילדים נדרשים 3 קריטריונים:
1. הופעת 4 תסמינים מתוך רשימת סימפטומים, במשך לפחות חצי שנה, עם אדם שאינו אחד האחים (רשימת התסמינים מפורטת בפסקה הבאה).
2. התסמינים הנ"ל לא מופיעים עקב דיכאון, חרדה, הפרעה פסיכוטית או שימוש בחומרים מסוימים.
3. דפוסי ההתנהגות פוגעים בתפקוד של הילד או הילדה (מבחינה חברתית, בהישגים הלימודיים, במשפחה וכו').
התסמינים של הפרעת התנגדות אצל ילדים
כעס בתדירות גבוהה – ובחלק מהמקרים קושי כללי בוויסות רגשי (כולל תגובות מופרזות למצבים שמהווים חלק בלתי נפרד מהיומיום).
אובדן עשתונות לעיתים קרובות – לרבות התקפי זעם והתפרצויות.
ויכוחים עם ההורים או גורמי סמכות אחרים – ילדים לא חייבים כמובן לקבל כל אמירה או דעה כ"קדושה", אבל כשהוויכוחים אינסופיים ובכל נושא, זהו סימפטום להפרעת התנגדות מתריסה.
חוסר מוכנות להיענות לבקשות של גורמי סמכות – הכוונה היא לא להטלת ספק בריאה או ציפייה לנימוקים לכל בקשה, אלא לסרבנות מתמדת.
התנגדות לחוקים מקובלים – בבית, בבית הספר וכו'.
התגרות בכוונה לעצבן – כולל הפרעה לפעילויות של אחרים, למשל משחקים של חברים.
האשמת אחרים בטעות שהילד עצמו ביצע – או בהתנהגות הלא ראויה שלו.
נקמנות – מעשים שמטרתם נקמה, ושעלולים לכלול אפילו מידה מסוימת של זדוניות (גם אם התדירות שלהם נמוכה. על-פי ה-DSM 5 סימפטום זה תורם לאבחון ה-ODD אם היו לפחות שני מעשי נקמה בחצי השנה החולפת).
מה גורם להופעת הפרעת התנגדות אצל ילדים?
הפרעת התנגדות אצל ילדים הינה תופעה נפוצה למדי: השכיחות שלה בגילאי בית ספר היא 3-5%, כשבדרך כלל היא מופיעה בשלב מוקדם יותר, כבר בגיל הגן.
החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי הגורמים להופעת ODD. השערה אחת היא שהעוינות וההתרסה הן תוצר של חוסר איזון ביוכימי והורמונלי במוח של הילד או הילדה. תיאוריה אחרת שמה את הדגש על התנהגות ההורים, ובפרט נוקשות יתר או להפך, היעדר פיקוח ואף הזנחה. יש מחקר שגילה כי אם ההורים חווים דיכאון או ערך עצמי ירוד, הסיכוי להתפתחות ההפרעה אצל ילדיהם עולה. בנוסף, סביר להניח שיש רקע גנטי להפרעות ההתנגדות.
איך יודעים להבחין בין ODD לבין התנגדות טבעית ובריאה?
התנגדות, ובפרט למקורות סמכות, היא כאמור תופעה טבעית. זהו חלק מתהליך ההתפתחות של האישיות, כשהילד או הילדה לומדים שהם דמויות נפרדות מההורים ויש להם רצונות משלהם. לכן, יש מקרים שבהם לא פשוט להבחין בין התנגדות טבעית ובריאה שמצביעה על דעתנות ועל שאיפה לממש רצונות שונים, לבין ODD, כלומר הפרעת התנהגות שמחייבת טיפול.
הטיפ הראשון שלי להורים שמתלבטים הוא להניח רגע בצד את הקושי שלהם, ולנסות להבין מה עובר על הילד או הילדה: האם הם חשים מצוקה? האם הם מתקשים להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שלהם? האם אותם דפוסי עוינות והתגרות מייצרים אצלם סבל? אם התשובה לאחת השאלות היא "כן", או אפילו רק "כנראה", ההמלצה היא למצוא דרך לעזור להם.
הפרעות נוספות שנלוות להפרעת ההתנגדות
הפרעת התנגדות מתריסה אצל ילדים מגדילה את הסיכון ללקות בדיכאון. גם השכיחות של חרדות גבוהה יותר בקרב ילדים עם ODD, ועוד תופעה שנלווית לא פעם להתנהגות הזאת היא קשיי קשב וריכוז, עם או בלי היפראקטיביות.
בנוסף אני תמיד מדגישה בפני הורים שללא טיפול מתאים, קיים סיכון מוגבר להתפתחות הפרעת התנהגות. זוהי תופעה חמורה יותר, שמאפיינת בני נוער ומבוגרים, ואשר עלולה לכלול אגרסיביות רבה (כלפי בעלי חיים ובני אדם), ונדליזם, גניבות ואלימות מינית. בני נוער עם הפרעת התנהגות נוטים לנשור ממערכת החינוך וגם לעזוב את הבית בגיל צעיר מדי.
האחריות ההורית כשיש סימנים להפרעת התנגדות מתריסה אצל הילד
באופן טבעי ילדים עם הפרעת התנגדות מתריסה לא יכולים להתמודד איתה ללא קבלת כלים מתאימים ובלי תמיכה משמעותית מהסביבה.
לכן, האחריות ההורית חייבת לבוא לידי ביטוי בכל מקרה שבו יש סימנים המצביעים על ODD, עוד לפני האבחון המקצועי. סביבה תומכת, התנהגות עקבית של ההורים, הצבת גבולות חד-משמעיים וברורים (וכמובן עמידה בהם), הענקת סמכויות, סיוע בבניית לוז מסודר – כל אלה מפחיתים את חומרת התסמינים. לא פחות חשוב הוא מתן תגמולים חיוביים להתנהגויות חיוביות מצד הילד או הילדה. מאחר שמדובר בהפרעת התנהגות לכל דבר, כאמור כזו שמופיעה בספר האבחנות הרשמי DSM 5, נדרש גם טיפול מקצועי.
מה נותן הטיפול
גם אם הפרעת התנגדות אצל ילדים הינה תופעה מורכבת, הניסיון שלי מוכיח חד-משמעית כי ניתן לפתור את הבעיה.
הבסיס של תהליך הטיפול הוא עבודה עם הילד או הילדה, בהתאם לגיל שלהם. בין המטרות הספציפיות של עבודה זו: הקניית אסטרטגיות התנהגות נכונות שילדים יכולים לאמץ בקלות יחסית, פיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות חיוניות ועוד. בנוסף כולל התהליך הדרכה של ההורים ובמידת הצורך גם ייעוץ לצוותים חינוכיים שבאים במגע עם הילד או הילדה.
טיפול על בסיס בקיאות מעמיקה, מתוך קשב לילדים ולמשפחה, מחולל שינוי אמיתי ויציב, כזה שמוביל עד מהרה לשיפור איכות החיים של כולם ובפרט של הילד או הילדה עצמם.
