"הוא פשוט מתעלם ממני" היא תלונה שאני שומעת לעיתים קרובות. העובדה שמדובר במציאות נפוצה לא מנחמת כמובן את ההורים שחווים תסכול רב, ובנוסף דואגים – ובצדק – מההשלכות של חוסר הקשב אצל הילד או הילדה. הפתרון שאני מציעה, ושכבר עזר למשפחות רבות, הוא הדרכה מפורטת להורים והטמעת הכלים האפקטיביים. בעמוד זה תמצאו תשובות לשאלות רלוונטיות, על-מנת להבין טוב יותר את שורשי הבעיה, את חשיבות הטיפול בה ואת הבסיס לשינוי המצב.
למה הילד לא מקשיב?
בתור מבוגרים, לפעמים אנחנו מתנהלים בהתאם לציפיות מאיתנו ולדרישות שמוצבות לנו, ולפעמים גם לא. ילדים, כבר בשלב מוקדם מאוד של החיים, בוחרים אף הם בחלק מהמקרים להתעלם מההורים. הסיבה הראשונה לכך היא שהם בני אדם, עם רצונות משלהם והעדפות שלא בהכרח זהות לאלה של אבא או אמא. למשל, מצב שבו אבא וילד מבלים בגן משחקים, האבא רוצה לחזור הביתה כי מחשיך וכי הוא צריך להכין ארוחת ערב ולדאוג למקלחת ורוצה להספיק לראות משחק כדורגל מכריע – והילד רוצה להתנדנד עוד קצת (כש"קצת" כמו שכולנו יודעים יכול להיות גם הרבה…)
גורם שני לחוסר הקשבה אצל ילדים בגיל הרך הוא התנסויות קודמות. ילדים, ובמיוחד אלה הסקרנים והנבונים, חוקרים כל הזמן את המציאות סביבם ומגבשים מסקנות (גם בלי לנסח אותן באופן מילולי ומדויק). אם כמה ימים קודם לכן האבא הודיע שחוזרים הביתה אבל הילד התעלם / בכה / צעק, וכך הרוויח עוד פרק זמן בגן המשחקים – הוא למד שכדאי לו לא להקשיב.
למה חוסר הקשבה הוא בעיה?
אם ילד הוא אדם בפני עצמו, הרצון שלו לפעול בהתאם לאינטרסים שלו ולכן ההתעלמות מההורים הם לכאורה מצב טבעי. למעשה הורה שיתלונן באוזני חבריו על חוסר ההקשבה של הילד או הילדה ישמע בחלק גדול מהמקרים גם תגובות בסגנון 'אנחנו זורמים עם הילדים', 'החלטנו לא להיות דיקטטורים כמו ההורים שלנו', 'כשהם יגדלו יהיה להם מספיק קשה, לפחות עכשיו שייהנו' וכו'.
למה בכל זאת אני ממליצה להתייחס לחוסר הקשבה כבעיה, ולמצוא לה פתרון? כי ילד שלא מקשיב להורים שלו לרוב גם לא ידע להפסיד במשחק או ירמה. וכי אין לו הזדמנות ללמוד שלכל מעשה יש השלכות (עד שהוא ילמד זאת בדרך קשה, מגורם אחר). וכי בלי קווים ברורים העולם כאוטי מדי לילד או ילדה בגיל הרך, שעדיין לא מצוידים בכלים להתמודד עם השרירותיות הזו.
הבנת תפקידם של החוקים והכללים
אחד המרכיבים החשובים ביותר בפתרון בעיית חוסר ההקשבה אצל ילדים בגיל הרך הוא לעזור להם להבין שיש חוקים וכללים, ושלחוקים ולכללים יש תפקיד חשוב. בדיוק כפי שאנחנו ההורים לא נוסעים באור אדום כדי לא לסכן את עצמנו ולא לפגוע באחרים, או משלמים מיסים כדי שהמדינה תוכל לספק לנו שירותים, כך הילדים צריכים ללמוד כבר מגיל צעיר שבמקביל לרצונות שלהם יש עוד שיקולים.
מילת המפתח היא "ללמוד". 'ככה זה' או 'כי אני אמרתי!' לא מעודדים הקשבה ואפילו להפך. הסבר ענייני כן מעודד הקשבה. חשוב להבחין בין הסברים לבין ניהול משא ומתן עם הילדים. אם לחזור לסיטואציה בגן המשחקים, אני ממליצה להורה לתאר לילד את המציאות מבעד לעיניים שלו, ואת השיקולים להובילו להחלטה לחזור הביתה – ולהתעקש על קיום ההנחיה. טיפ חשוב נוסף הוא לשתף את הילד בתחושות וברגשות: "אני מאוד אוהב לשחק איתך בגינה, ורוצה לבוא לפה כל יום, אבל עכשיו אני עצוב כי אתה לא מקשיב לי".
לא לאיים, לבצע
חוסר הקשבה לא אמור להוביל לענישה, אבל כן חשוב שתהיינה לכך השלכות. למשל, כשילד לא מוכן לאסוף את הצעצועים והם נשארים מפוזרים בסלון, ההורים יכולים להבהיר לילד שהם יאספו במקומו – אבל למחרת הוא לא יוכל לשחק איתם (אחרי יישום העצה הקודמת, פירוט השיקולים והרגשות).
אני ממליצה בחום לחשוב טוב טוב לפני שמצהירים על השלכות הבחירה של הילד. הצהרה שלא תתממש תגרום לילד (שכאמור מסיק מסקנות מכל התנסות) להאמין שההורים שלו לא מתכוונים למה שהם אומרים, אמונה שבאופן טבעי תעצים את ההתעלמות.
לזכור לפרגן
כשילד מתעלם מההורה, כמעט תמיד תבוא ביקורת. לעומת זאת התנהגויות רצויות של ילדים נתפשות ברוב המקרים כמובנות מאליהן. ההמלצה שלי היא לזכור לפרגן לילד או לילדה בכל מקרה שבהם הם מקשיבים. כל ילד רוצה וצריך להרגיש "אני", אהוב, נחוץ, יכול. פרגון – מפורט: 'אני ממש שמח שבחרת להקשיב לי ושנגיע הביתה בזמן לארוחת ערב' – מחזק מאוד את הרצון של הילד לחזור על ההתנהגות הזו גם בפעם הבאה.
הכוונה מותאמת אישית לכל הורה
גם הורים שמבינים מהי הדרך הנכונה להתנהל עם ילד בגיל הרך שמסרב להקשיב לא תמיד מצליחים ליישם את התובנות. אצל כל הורה המכשולים בדרך למימוש שונים, ולכן המפתח העיקרי להצלחת השינוי – שישפר גם את חיי הילד וגם את חיי המשפחה כולה – הוא התאמה אישית. כשאני עובדת עם הורים על פתרון בעיית חוסר ההקשבה אני קודם כל מקשיבה להורים ומסייעת להם לזהות את המקומות שבהם אמונות מגבילות מונעות מהם להתנהל בדרך הנכונה עם הילד או הילדה. לאחר מכן, כחלק בלתי נפרד מההדרכה והכוונה, נייצר ביחד דפוסי חשיבה חדשים שיאפשרו הצבת גבולות מדויקת וברורה, ואיתם הקשבה של הילד, שיתוף פעולה ומציאות חיים נעימה.
