כסיסת ציפורניים היא תופעה שכיחה בקרב ילדים וגם בגיל מבוגר יותר, אצל בני ובנות הנוער, היא קיימת – ועלולה לגרום נזק. לפעמים להורים נדמה שגמילה מההרגל הזה היא משימה בלתי אפשרית כמעט, אבל מהניסיון שלי בהחלט אפשר להפסיק לכסוס ציפורניים. למעשה, באמצעות טיפול ממוקד כרסום הציפורניים נעלם כלא היה תוך זמן קצר למדי, והרווח הוא כמובן לא "רק" ציפורניים שלמות אלא דימוי עצמי משופר. כאן בעמוד תמצאו מידע נרחב בנושא, שיעזור לכם לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורכם.
למה ילדים ובני נוער כוססים ציפורניים?
כסיסת ציפורניים אצל ילדים, וכאמור גם בגיל מבוגר יותר, היא תופעה שכיחה. על-פי מחקרים שונים השכיחות שלה היא כ-25-35%, כלומר התופעה קיימת אצל אחד מכל 3 או 4 ילדים וילדות ונערים ונערות. גם אליי לקליניקה הגיעו ילדים רבים, בטווח גילאים רחב למדי, במטרה להיגמל מההרגל – אינדיקציה נוספת לשכיחות הגבוהה.
גורם נפוץ אחד לכסיסה הוא חרדה. ילדים שחשים מתח, מכל סיבה שהיא, מחפשים באופן טבעי דרך להירגע ואכילת הציפורניים מספקת להם את אותה רגיעה מיוחלת. חשוב להדגיש כי בשלב מסוים הכסיסה הופכת להרגל בלתי נשלט, כך שייתכן שהילד או הילדה יבצעו את הפעולה הזו גם כשהם לא בחרדה.
עוד סיבה שכיחה להתעסקות הבלתי פוסקת בציפורניים, לפעמים עד זוב דם, היא פרפקציוניזם. ההסבר: ילד או ילדה ששואפים לשלמות (שאינה קיימת באמת) חווים רגעים רבים של שעמום עמוק ורמה גבוהה יחסית של ייאוש. אלה מובילים לתסכול ולכסיסת הציפורניים.
כמו כן יש מקרים שבהם ילד כוסס ציפורניים מתוך חיקוי של מבוגר, בין אם הורה ובין אם אדם אחר.
האם כסיסת ציפורניים אצל ילדים מסוכנת עבורם?
כשילד או ילדה כוססים ציפורניים, הם עלולים לגרום לעצמם נזק. קודם כל ישנה פגיעה פיזית מפני שכרסום עמוק גורם לכאב עקב המגע בתאי עצב שנמצאים מתחת לבשר באצבעות. הכסיסה גם מייצרת פצעים שחשופים לזיהום, ובגלל המגע עם הפה חיידקים עלולים להגיע גם לאיבר זה.
נזק שני הוא בפן החברתי – כסיסת הציפורניים חושפת את הילד או הילדה ללעג מצד בני/בנות גילם, ועלולה להוביל לדימוי עצמי נמוך. אובדן השליטה על ההרגל פוגע בתחושת המסוגלות של הילד או הילדה, ובפרט כשמעירים לו לעיתים קרובות מבלי לספק פתרונות אמיתיים.
עוד כדאי לדעת בהקשר זה כי במצבים שבהם כסיסת ציפורניים אצל ילדים מייצרת מצוקה ניכרת ומשפיעה לרעה על התפקוד היומיומי היא מוגדרת כהפרעה נפשית. הכסיסה היא חלק מקבוצה רחבה של הרגלים כפייתיים שבאים לידי ביטוי בהתעסקות מיותרת בגוף, ובהן בין השאר תלישת שערות. המונח המקצועי הוא BFRB, ראשי תיבות של הביטוי Body Focused Repetitive Behavior (התנהגויות כפייתיות הממוקדות בגוף).
השלב הראשון בדרך לפתרון – שיחה גלוית לב
כשילד או ילדה מגיעים אליי לטיפול, אני קודם כל מאבחנת את הגורמים שהביאו לכרסום. בפרט אני מנסה להבין מההורים האם מדובר בתופעה מתמשכת או שמא היא התחילה באופן פתאומי. תופעה מתמשכת מעידה כאמור על חרדה שהילד לא מצליח לווסת, שעמום ותסכול שנובעים מפרפקציוניזם או חיקוי. כסיסת ציפורניים אצל ילדים שהחלה באופן פתאומי מעידה על טראומה אפשרית – ולכן אני אברר האם התרחש אירוע חריג בחיי הילד או הילדה בזמן האחרון (גירושין, מחלה במשפחה, חרם בבית הספר ועוד).
הבירור כולל גם שיחה עם הילדים עצמם, בהתאם לגילם, כדי להבין מהי כסיסת ציפורניים מבחינתם: האם הם מודעים לכסיסה? האם הם שמים לב לטריגר לפעולה? האם היא משפיעה על הדימוי העצמי שלהם? האם ההתעסקות בציפורניים מרגיעה אותם? מה הם מרגישים לגבי הנושא?
בזכות הניסיון שצברתי והאווירה המכילה בקליניקה, גם ילדים שמתקשים לתווך את הרגשות שלהם מצליחים להיפתח ולשתף אותי – וכך יש לנו את כל המידע הנחוץ על-מנת שהטיפול בבעיה יהיה אפקטיבי.
איך מתבצע טיפול בכסיסת ציפורניים אצל ילדים?
הפסקת כסיסת ציפורניים אצל ילדים היא כאמור יעד אפשרי, ואפילו כזה שאפשר להשיג יחסית בקלות. כשילד או ילדה מגיעים אליי על-מנת להיפטר מההרגל, אני מלמדת אותם תרגילים שונים שמחזקים את השליטה – גם במחשבות וגם במעשים. אלה כלים פשוטים ליישום, שכל אחד בכל גיל יכול להשתמש בהם אחרי תרגול מתאים. באמצעותם ניתן להפסיק כל טיק לא רצוי, ובפרט את כסיסת הציפורניים, וכבר במהלך התרגולים ישנה ירידה משמעותית בהיקף הבעיה.
בנוסף כולל הטיפול הרפיות להפחתת מתח וחרדות וכלים מהמיינדפולנס שהוכחו כיעילים להפליא להחזרת השליטה שלנו במחשבות ובמעשים. ההצלחה – כלומר הפסקת כסיסת הציפורניים הבלתי נשלטת – מתורגמת אצל הילדים גם לתחושת מסוגלות גבוהה יותר ולדימוי עצמי משופר.
3 טיפים חשובים להורים
* לא לבייש את הילד – אם הילד סובל גם ככה מהכסיסה והשלכותיה, תחושת בושה לא תעזור לו אלא רק תחמיר את המצב.
* פתרונות טכניים – פלסטרים על הציפורניים או מריחת משחה יכולים לעזור לילדים להימנע מכסיסה, אבל לא כדאי לפתח בהם תלות. הפתרון לטווח ארוך הוא השגת השליטה במחשבות ובמעשים.
* טיפול בהקדם – ככל שמקדימים לטפל בתופעה הלא רצויה, כך מפחיתים את המצוקה אצל הילד או הילדה ומאפשרים להם ליהנות מחיים ללא הרגלים מזיקים.
הנה שאלות ותשובות (FAQ) המבוססות אך ורק על המידע המופיע במאמר שסיפקת:
שאלות ותשובות
1. מהי שכיחות התופעה של כסיסת ציפורניים?
על-פי מחקרים שונים, השכיחות עומדת על כ-25%-35%, כלומר התופעה קיימת אצל אחד מכל 3 או 4 ילדים, ילדות, נערים ונערות.
2. מהם הגורמים והסיבות לכסיסת ציפורניים לפי המאמר?
חרדה ומתח: אכילת הציפורניים מספקת דרך להירגע. (בהמשך הכסיסה הופכת להרגל בלתי נשלט שיכול להתרחש גם ללא חרדה).
פרפקציוניזם: שאיפה לשלמות מובילה לשעמום עמוק, ייאוש ותסכול, המביאים לכסיסה.
חיקוי: כסיסה כתוצאה מחיקוי מבוגר (הורה או אדם אחר).
טראומה (כאשר הכסיסה מתחילה פתאום): אירוע חריג בחיי הילד/ה כמו גירושין, מחלה במשפחה, חרם בבית הספר וכדומה.
3. אילו נזקים פיזיים עלולה לגרום כסיסת ציפורניים?
כאב: כרסום עמוק גורם לכאב עקב מגע בתאי עצב שנמצאים מתחת לבשר באצבעות.
זיהומים: נוצרים פצעים החשופים לזיהום.
חיידקים בפה: עקב המגע של הידיים עם הפה, חיידקים עלולים להגיע גם לפה.
4. אילו נזקים נפשיים וחברתיים עלולים להיגרם מהכסיסה?
חברתי: חשיפה ללעג מצד בני/בנות הגיל ופגיעה בדימוי העצמי.
תחושת מסוגלות: אובדן השליטה על ההרגל פוגע בתחושת המסוגלות (במיוחד כ שמתווספות הערות תכופות ללא פתרונות).
הפרעה נפשית: כאשר הכסיסה מייצרת מצוקה ניכרת ומשפיעה לרעה על התפקוד היומיומי, היא מוגדרת כהפרעה נפשית.
5. מהו המונח המקצועי BFRB ומה פירושו?
המונח פירושו Body Focused Repetitive Behavior (התנהגויות כפייתיות הממוקדות בגוף). זוהי קבוצה רחבה של הרגלים כפייתיים המתבטאים בהתעסקות מיותרת בגוף (כמו כסיסת ציפורניים או תלישת שערות).
