בני אדם הם יצורים חברתיים. כולנו, בכל גיל, זקוקים לאינטראקציות עם אנשים אחרים, ולכן יצירת קשר עם הסביבה חשובה ביותר להתפתחות של כל תינוק וילד. ילדים שלא משחקים עם ילדים אחרים עלולים להיתקל בקשיים חברתיים משמעותיים לאורך כל חייהם, וחשוב לעזור להם מוקדם ככל האפשר. אליי לקליניקה כבר הגיעו לא מעט ילדים שסבלו מבידוד חברתי, ובעזרת תהליך מובנה הצלחתי לעזור להם לשבור את מעגל הבדידות וליהנות מאינטראקציות מוצלחות. כאן בעמוד תמצאו הסברים על הגורמים לתופעה, פירוט של הדרכים שבהן מומלץ להורים לפעול, מידע על התהליך שאני מובילה לשינוי המציאות, ותשובות לשאלות נפוצות נוספות – כך שתוכלו לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורכם ועבור ילדכם.
למה הילד לא משחק עם בני גילו?
השלב הראשון בדרך לשינוי המציאות הוא זיהוי הגורמים שמובילים לבעיה, כלומר להבין מדוע הילד או הילדה לא לוקחים חלק באינטראקציות חברתיות – בין אם בגן או בבית הספר ובין אם במסגרת המשפחה.
בהתאם, כשמגיע אליי ילד שלא משחק עם ילדים אחרים, אני קודם כל מבררת מדוע זהו המצב. בהנחה שלילד או לילדה אין בעיה אורגנית כגון אוטיזם, אני מתחילה בסדרה של בירורים, גם עם הילד בהתאם לגיל וגם עם ההורים.
בפרט נדרשות תשובות לשאלות כגון: האם תמיד הילד היה בצד? האם הוא מצטרף בשלב כלשהו למשחק? עם מי הוא כן משחק? האם למשל עם ילדים קטנים ממנו הוא מצליח לייצר אינטראקציות? איך הוא מתנהג בבית, עם האחים ועם ההורים? איך הילד מתמודד עם הפסדים במשחקים? האם הוא חסר ביטחון באופן כללי? ועוד.
המידע שאני מקבלת מתוך הבירורים הנ"ל מאפשר לי להבין מדוע הילד נמנע ממשחקים וקשרים עם ילדים אחרים – וחשוב יותר, להבין איך אני יכולה לעזור לו.
גורמים אפשריים להיעדר משחקים עם ילדים אחרים
* בעיות בוויסות חושי (SPD) – ילד או ילדה עם קושי בוויסות החושי עלולים להבין לא נכון מסרים שונים מצד ילדים אחרים. בנוסף הם עלולים להתנהל באימפולסיביות ואפילו באגרסיביות, דבר שירחיק מהם את בני גילם וימנע מהם להשתלב במשחקים.
* מופנמות – ילדים ביישנים מתקשים ליזום משחקים. בנוסף הביישנות נתפשת לפעמים כריחוק וכחוסר רצון להשתתף במשחקים, ולכן בני ובנות גילם כלל לא מציעים להם להצטרף.
* קשיי תקשורת – גורם נפוץ אחר למציאות שבה הילד לא משחק עם ילדים אחרים הוא קשיי תקשורת, מכל סיבה שהיא.
* חריגות – על רקע מראה חיצוני, קשיי שפה, מבנה משפחתי או כל רקע אחר. ילד או ילדה שמרגישים חריגים, או שמתייחסים אליהם כאל חריגים, עלולים למצוא עצמם בצד בכל פעם שחבריהם מארגנים משחקים.
* רמת רגישות גבוהה מאוד – ילדים רגישים מאוד עלולים לחוש דחייה מצד בני גילם גם כשהיא לא באמת קיימת, והתוצאה תהיה התרחקות ולבסוף אי השתתפות באף משחק.
מה כולל תהליך העבודה עם ילד שלא משחק עם ילדים אחרים?
לאחר האבחון, אני בונה תוכנית עבודה עם הילד או הילדה. התהליך מותאם לנסיבות הספציפיות. בדרך כלל אני מלמדת את הילדים לזהות את הרגשות השונים שמתעוררים אצלם – ולדעת להבחין ביניהם. זיהוי הרגשות הכרחי לצורך התמודדות עם אלה השליליים, כך שהם לא ימנעו מהילד או הילדה לשחק עם בני/בנות גילם.
מרכיב נוסף הוא תרגול פרקטי של מיומנויות חברתיות שונות. למשל, איך לגשת לחבר ולהציע לו לשחק. האימון, שנערך באווירה המאפשרת והנעימה בקליניקה, עוזר לילד לפעול נכון במציאות ולהצליח לייצר את האינטראקציות הרצויות מבחינתו. עוד דגש הוא ללמוד איך לכבד רצונות של אחרים, מפני שמשחקים מחייבים יחס נאות לזולת.
הצלחות קטנות ואיתור החוזקות של הילד או הילדה בונים ביטחון עצמי – וזוהי עוד תועלת משמעותית של העבודה עם ילד שלא משחק עם ילדים אחרים.
התפקיד של ההורים בתהליך
הסביבה החברתית הראשונה של כל תינוק היא כמובן המשפחה. גם עבור פעוטות, המשפחה היא סביבה רבת חשיבות, ולמעשה גם בגילאים מבוגרים יותר יש להורים ולאחים השפעה משמעותית על היכולת של הילד להשתתף במשחקים ולרוות מהם נחת.
מאחר שלהתנהלות בבית יש השפעה ניכרת על פיתוח מיומנויות חברתיות חיוניות, העבודה עם ילד שלא משחק עם ילדים אחרים כוללת תמיד גם עבודה עם ההורים. ליתר דיוק, הדרכת הורים ומתן כלים שיעזרו להם לעזור לילד או לילדה. בפרט חשוב להורים ללמוד כיצד לעודד שיח רגשי שבזכותו יוכלו להבין מה הילד עובר ואיך הוא חווה את המציאות. מרכיב נוסף שאני שמה עליו דגש רב הוא העלאת תחושת המסוגלות – העבודה איתי בקליניקה תורמת לכך רבות כאמור, אבל גם ההורים חייבים לחזק את התחושה הזו ואת הביטחון העצמי של הילדים. הכלים שתקבלו ממני יאפשרו לכם לעשות זאת בהצלחה ולשדרג את חיי הילד או הילדה.
טיפים חשובים להורים שהילד שלהם לא משחק עם בני גילו
1. לא לגונן – כשאמא או אבא רואים שהילד שלהם לא משחק עם הילדים האחרים, משהו בהם מתכווץ. זוהי סיטואציה מעציבה מאוד, שלא קל להכיל אותה, ולכן האינסטינקט הוא לגונן. הבעיה היא שהרצון לגונן מתורגם בדרך כלל לניהול הקשרים החברתיים של הילד במקומו, כולל התערבות חוזרת ונשנית במשחקים עם הילדים האחרים – דבר שרק מרחיק מהילד את בני גילו, וחמור מכך, לא מאפשר לו לפתח יכולות חיוניות.
2. לא להתעלם – התקווה שבעתיד, אולי במסגרת אחרת, הילד כן ישחק עם ילדים אחרים, כמעט תמיד נכזבת. כשלילד יש בעיה, הכלל משנה מקום משנה מזל לא באמת עוזר לו. תהליך טיפול מקצועי כן עוזר, ולכן אסור להתעלם מהקושי החברתי.
3. לעודד את הילדים גם על ניסיונות – כשהילד או הילדה מנסים ליזום משחקים או להשתתף בהם, חשוב מאוד שההורים יפרגנו להם על עצם המוכנות והניסיון, בלי קשר לתוצאות. לעידוד הזה יש משקל נכבד בבניית הביטחון העצמי, וכך הילדים ימשיכו לנסות. בשילוב תהליך טיפול מקצועי, השינוי לא יאחר לבוא, ופתאום תראו את הילדים שלכם משחקים מאושרים עם ילדים אחרים.
